החלטה בתיק רע"א 9502-11-12

רקע

1.       מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 27.9.12 של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' שמעוני) במסגרת ת.א. 37467-10-10.

2.       עניינו של התיק המתנהל בבית משפט קמא הוא בתביעה לסילוק יד שהגישו המשיבים, הבעלים של נכס המצוי ברחוב נבון בירושלים, נגד המבקשת, אשר מתגוררת כדיירת מוגנת בחלק מהנכס.

3.       עיון בבקשה, בתשובת המשיבים ובתיק בית משפט קמא מלמד, כי בסיומו של שלב ההוכחות, ניתן ביום 21.2.12 צו להגשת סיכומים בכתב, על פיו נקבע כי סיכומי התובעים (המשיבים כאן) יוגשו בתוך 10 ימים, וכי הנתבעת (המבקשת) תגיש את סיכומיה בתוך 30 ימים ממועד קבלת סיכומי התובעים. סיכומי התובעים הוגשו במועד. ואולם, המבקשת לא הגישה את סיכומיה במועד, ופנתה לבית משפט קמא בבקשה למתן ארכה להגשת סיכומיה. בהחלטתו מיום 6.5.12 נעתר בית משפט קמא לבקשה והורה על הגשת סיכומי המבקשת בתוך 20 ימים. ואולם, גם במועד זה לא הגישה המבקשת את סיכומיה, ותחת זאת הגישה שורה של בקשות, ביניהן, בקשה למתן צו גילוי מסמכים וצירוף ראיות, בקשה לתיקון כתב הגנה, בקשה לעריכת ביקור במקום הנכס, ובקשה להארכת מועד להגשת סיכומים.

4.       בהחלטתו מיום 27.9.12 - היא ההחלטה מושא הבקשה שלפניי - קבע בית משפט קמא, כי לאחר עיון בבקשות המבקשת, בטענות הצדדים, ובשים לב לשלב המתקדם אליו הגיע התיק - היינו, סיום שמיעת כל העדים והגשת סיכומי התובעים - אין הוא מוצא לנכון להיעתר לבקשות, פרט לבקשה לתיקון כתב הגנה (בגדרה ביקשה המבקשת להוסיף טענה של סעד מן הצדק). לפיכך קבע בית משפט קמא, כי כתב ההגנה המתוקן יוגש על ידי המבקשת עד ליום 11.10.12, וכי סיכומיה יוגשו עד ליום 11.11.12. בשולי החלטתו ציין בית משפט קמא, כי ישקול עריכת ביקור בנכס לאחר הגשת הסיכומים, ככל שימצא לנכון לעשות זאת. 

עיקרי טענות הצדדים

5.       במסגרת הבקשה שלפניי טוענת המבקשת, כי היא לא הייתה מיוצגת על ידי עורך דין בתחילת ניהול ההליך בבית משפט קמא, וקיבלה ייצוג לראשונה אך ביום 11.6.12. משכך טוענת המבקשת, כי לא התקיימו הליכים מקדמיים בין הצדדים, וכי יש לאפשר לה לקיים הליך זה גם בשלב המתקדם בו מצוי ההליך בבית משפט קמא. לטענת המבקשת היא פנתה אל המשיבים בדרישה להמציא לה מסמכים שונים, ואולם הם התעלמו מבקשתה. עוד טוענת המבקשת, כי טעה בית משפט קמא משלא אפשר לה לקבל מהמשיבים את המסמכים המבוקשים על ידה, שלטענתה מוסתרים ממנה במכוון על ידי המשיבים, ומשלא העניק לה את האפשרות לבחון את הצורך בהגשת בקשה להבאת ראיות נוספות לאחר קבלת המסמכים. 

6.       בהחלטתי מיום 6.12.12 נתבקשה תגובת המשיבים לבקשה. בתגובתם טוענים המשיבים, כי המבקשת נוקטת בכל דרך אפשרית על מנת לעכב את ההליך המתנהל בבית משפט קמא ולהימנע מהכרעה בו. עוד טוענים המשיבים, כי הטענות המהותיות שהעלתה המבקשת במסגרת הבקשות מושא החלטתו של בית משפט קמא מיום 27.9.12, כבר הועלו על ידה בשלב מוקדם יותר של ההליך, והוכרעו על ידי בית משפט קמא. לגופן של טענות המבקשת טוענים המשיבים, כי למסמכים המבוקשים על ידי המבקשת אין כל רלבנטיות להליך המתנהל בבית משפט קמא, וכי תכלית קבלתם היא לבחון אפשרות לנקיטה בהליכים עתידיים מצד המבקשת. באשר לטענת המבקשת לפיה לא הייתה מיוצגת טוענים המשיבים, כי במהלך ניהול ההליך בבית משפט קמא מונו למבקשת שני עורכי דין מטעם הסיוע המשפטי אך אלה פוטרו על ידה. בנוסף, המבקשת מינתה 3 עורכי דין נוספים מטעמה, ופיטרה את כולם. משכך טוענים המשיבים כי המבקשת ויתרה על ייצוג משפטי ואין לה להלין אלא על עצמה.

7.       בהחלטתי מיום 20.12.12 (באמצעות הודעת העוזר המשפטי) ניתנה למבקשת האפשרות להתייחס לתגובת המשיבים בתוך 5 ימים. תשובה זו הוגשה ביום 30.12.12, לאחר שניתנה לה ארכה לעשות כן.

8.       בתשובתה לתגובת המשיבים פרשה המבקשת יריעה רחבה של טענותיה כלפי המשיבים, לרבות טענות לגופה של התביעה שהוגשה נגדה, אשר חורגת ממסגרת הדיון בבקשה שלפניי.

9.       להשלמת התמונה יוער, כי עיון בתיק בית משפט קמא מלמד, שבמקביל להליך המתקיים לפניי, ניתנה ביום 17.12.12 החלטה נוספת של בית משפט קמא במסגרתה נקבע, כי ככל שהמבקשת לא תגיש את סיכומיה בתוך 10 ימים, יינתן נגדה פסק דין בהעדר הגשת סיכומים. המבקשת לא הגישה את סיכומיה במועד שנקבע, וביום 30.12.12 ניתן פסק דין נגד המבקשת, במסגרתו התקבלה תביעת הפינוי שהגישו נגדה המשיבים והיא נדרשה לפנות את הנכס בתוך 45 ימים. בעקבות כך הגישה המבקשת ביום 31.12.12, בקשה לביטול פסק הדין. בהחלטתו מיום 31.12.12 קבע בית משפט קמא כי על המשיבים להשיב לבקשה זו בתוך 15 ימים, תוך שנקבע עוד, כי פסק הדין יוסיף לעמוד על כנו בשלב זה. לנוכח הגשת הבקשה לביטול פסק הדין, ולנוכח נסיבות העניין, החלטתי לדון בבקשה שלפניי הגם שפסק הדין עדיין לא בוטל.

דיון והכרעה

10.   לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שדין בקשת רשות הערעור להידחות. הטעם לכך הוא, שמקרה זה אינו נמנה על המקרים בהם תינתן רשות לערער על החלטת ביניים שניתנה על ידי הערכאה הדיונית.

11.   כידוע, ההלכה הנוהגת בעניין זה היא, שבדרך כלל יש לאפשר לערכאה הדיונית לסיים את מלאכתה ולתת את פסק דינה, תוך שמירת זכותו של בעל דין הרואה עצמו נפגע מהחלטת ביניים שניתנה על ידי הערכאה הדיונית, לערער על אותה החלטה במסגרת ערעור שיגיש על פסק הדין הסופי. ראשית, משום שלא אחת מסתבר, כי נוכח התוצאה הסופית שנקבעה בפסק הדין, ערעור על החלטת הביניים אינו דרוש עוד. שנית, משום שניהול הליכים בשתי ערכאות במקביל עלול ליצור תקלות. ושלישית, משום שהליכי רשות ערעור גוזלים זמן, ויש בהם כדי להאריך את ההליך, להכביד עליו ולסרבל אותו (רא' בעניין זה החלטתו המפורטת של כב' השופט צ. זילברטל בבר"ע 316/08 הראל נ' חמד (2008)).

12.   למעלה מכך. ההלכה היא, שערכאת הערעור אינה מתערבת בהחלטות של הערכאה הדיונית שנוגעות לניהול ההליך ולסדרי דין, גם אם היא סבורה שראוי היה לנקוט בדרך אחרת, כל עוד אין מדובר בהחלטה מנוגדת לדין או בהחלטה שיש בה לגרום לעיוות דין לצדדים (ראו: רע"א  5528/10 SF WING OVERSERAS REAL ESTATE INVESTMENTS LTD נ' יניב (מיום 26.7.10)).

13.   מן הכלל אל הפרט. בענייננו, מדובר בהחלטת ביניים של בית משפט קמא הנוגעת לאופן ניהול ההליך לפניו, אשר, כאמור, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בה. ככל שבסופו של יום תוצאת ההליך בבית משפט קמא לא תניח את דעתה של המבקשת, הרי שבמסגרת הערעור אותו יש לה זכות להגיש על פסק הדין, היא רשאית להשיג גם על ההחלטה מושא הבקשה שלפניי, שהרי תקנה 411 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת: "לא ערער בעל דין על החלטה שאינה פסק דין והיא ניתנת לערעור ברשות בלבד, אין בכך כדי לפגוע בזכותו להשיג על אותה החלטה בבואו לערער על פסק הדין במשפט..."

סוף דבר

14.   מהטעמים אותם מניתי, החלטתי לדחות את הבקשה. בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין, וחרף העובדה שביקשתי את תשובת המשיבה, הרי שלנוכח מצבה של המבקשת - אינני עושה צו להוצאות.

15.   המזכירות תשלח לצדדים העתק מהחלטתי, ותחזיר לבית משפט קמא את תיקו.